לא זאבים ולא יער

במאמרו "הזאבים, הפרקליטות, והסכין של זדורוב" קובע עורך דין פלדמן ש"אין דרך הגיונית להסביר את הפעולות המקוממות שביצעו המשטרה והפרקליטות כדי לשמר את הרשעתו של זדורוב", וכי דרוש אמיל זולא שיכתוב "אני מאשים" עבורו. מכיוון שעמדתו מייצגת את הסיקור התקשורתי בתיק, מן הראוי להוסיף ממדי עומק שהוחסרו מהסיקור עד כה.

Photo by Noah Buscher on Unsplash

ראשית, העולם לא נחלק לטובים ולרעים: הפרקליטות לא יושבת מעבר להררי החושך. שנית, אנחנו לא חסרים אמיל זולא. למעשה, כולנו אמיל זולא: כולנו יודעים יפה מאוד להאשים; אם לא את זדורוב אז את הפרקליטות; אם לא את הפרקליטות אז את השופטים ואם לא את השופטים אז את א.ח., א.ק. וכיוצא בזה. הגיע הזמן שניקח אחריות על אחת הקונסטרוקציות הציבוריות החשובות שבנינו ונבדוק מה בשיטת המשפט שלנו גורם להסתאבות מערכתית.

כירושה מהמשפט המנדטורי נוהגת בישראל השיטה הלעומתית (האדוורסרית): בשיטה זו לשופט אין סמכויות חקירה. אשר על כן, עשיית משפט מותנית בקיומה של יריעת מחלוקת בין הסנגוריה ובין הפרקליטות, מתוך הנחה שהאמת תתברר באמצע. ברקע של כל השיטות המערביות ניצבת על כס רם ונישא 'מלכת הראיות': הודאת נאשם.

השיטה הלעומתית לא עמידה בפני הודאת נאשם. הודאה מבטלת את המחלוקת ויחד עמה את המשפט כולו. זאת ואף זאת, כתוצאה מכך שתפקיד הסנגוריה הוא לזכות בכול מחיר, תפקיד הפרקליטות הופך, כראקציה, להרשעה בכל מחיר. השאיפה להרשיע עומדת בניגוד גמור לעמדה הפורמלית הגורסת שתפקידה של הפרקליטות הוא להיות אמונים על חקר האמת. יוצא שבו זמנית אנחנו מטילים על הפרקליטות שני תפקידים סותרים: האחד - להרשיע בכל מחיר ואילו השני - חקר האמת. אין פלא שאנחנו עדים להשחתה של הפרקליטות ושל הגופים הנלווים אליה.

השילוב בין מעמדה הרם של ההודאה ובין השיטה הלעומתית הוא קטלני: כ-95% מההרשעות בישראל מבוססות על הודאת נאשם. מתוכם בכ 85% ההודאה מושגת במסגרת עסקת טיעון תמורת הפחתה בכתב האישום. עסקת טיעון מאיינת את ההליך המשפטי שבו נבחנות ראיות, נשמעים עדים ומבררים את האמת העובדתית. לא רק שאין היום גוף משפטי שאמון על חקר האמת - אפילו החוק לא מותיר מקום לאמת. מי שלא מאמין מוזמן לקרוא את הפרוטוקולים אשר הובילו להסדרת עסקות הטיעון בחוק. כל ניסיון להכניס את האמת ואת הראיות לחקיקה - נדחה על הסף.

אל מול השיטה המערבית ניצבת חלופה מהמקורות שלנו - המשפט העברי. דיני הנפשות בתורה מבוססים על שני עקרונות מרכזיים: האחד - אין להודאת נאשם מעמד של ראייה בדין, ולמעשה הנאשם הוא לא צד במשפט; והשני - מתן זכויות חקירה לשופטים; הם אלה שאמונים על חקר האמת. בניגוד לשיטה האירופאית, השופטים לא חוקרים את הנאשם. הם חוקרים את עדי התביעה, כלומר את הראיות, וכך נמנעת קריסה של ההליך המשפטי.

מסקנה: אין זאבים ואין יער. מה שאנחנו רואים הוא למעשה השתקפות, מראה שניצבת מולנו, מול הציבור הרחב. אם יש זאבים בסיפור - אלה הם אנחנו. אפשר וכדאי שנחסוך מעצמנו מקרים כמו של זדורוב ואחרים. לשם כך מוצע שלפחות נלמד להכיר את שיטת המשפט התבונית אשר מופיעה במקורות שלנו. בידינו הדבר.

#bloggingtips #WixBlog